חשבתי שאני עושה הכל נכון. ידעתי את פוטושופ מבפנים ומבחוץ. יכולתי לכתוב כתיבת טקסט כמו מכונה. היה לי תיק עבודות מלוטש עם מוקאפים אופנתיים ומעברי צבע שצעקו “תעסקו אותי”. אז למה לקוחות המשיכו לעקוב אחריי? למה ביליתי שעות בהתעסקות עם עיצובים שנראו נהדר… אבל עדיין הרגישו שטוחים? למה הרגשתי כמו זיוף בכל פעם שמישהו שאל, “מה הייתה החשיבה היצירתית שלך מאחורי זה?”
שליטה בכלים לא הופכת אותך למעצב. חשיבה כן. הקשבה כן. תקשורת כן.
3 פרמטים חשובים:
נהגתי להתייחס לשיחות לקוחות כמו לטפסי קליטה. לשאול את הרגיל: אילו צבעים? איזה סגנון? דדליין? אבל לא הקשבתי. לא שמעתי את הפחד מאחורי המילים שלהם – שהעסק שלהם הרגיש בלתי נראה, שהמתחרים שלהם נראים חדים יותר, שהם רצו שעיצוב יפתור משהו עמוק יותר מאשר רק “להיראות טוב”. עיצוב אינו קישוט. זהו פתרון בעיות עטוף ברגש. ברגע שהתחלתי באמת להקשיב למה שלקוחות אמרו, למה הם התכוונו, ומה שהם התקשו לבטא, כל התהליך שלי השתנה. פתאום, שיתפתי פעולה. עיצוב הפסיק להיות על התהדרות והתחיל להיות על הופעה. שאל שאלות טובות יותר. הישארו סקרנים. היו בשקט זמן רב יותר. הקשבה היא כוח על של עיצוב.
חשיבה בסיפורים, לא רק בפריסות. ביליתי שבוע בשכלול דף הבית של לקוח. הכל היה מלוטש – המרווחים, הצבעים, האייקונים. זה היה מושלם כמו בספר לימוד. הם הסתכלו על זה, עצרו ואמרו: “זה נחמד… אבל זה לא מרגיש כמונו.” ואז הבנתי משהו: עיצבתי דף. לא סיפור.
העבודה שלך צריכה לקחת אנשים למקום כלשהו – לא רק להיראות יפה, אלא להרגיש כאילו היא שייכת למישהו, איפשהו, עם פעימה. עיצוב נהדר לא מתחיל ב”מה טרנדי ב-Behance?” הוא מתחיל בסצנה. איפה הצופה כשהוא נוחת כאן? מה הוא מרגיש? לאן הוא רוצה להגיע? עיצוב הוא סיפור סיפורים. כל צורה, צבע וסוג שנבחרו הם חלק ממשפט. וכאשר עושים זאת נכון, העבודה שלך מתחברת ברמה שטרנדים לעולם לא יתחברו אליה.
3. ביטחון עצמי,
כשאתה לא מאמין בתהליך שלך, אתה מעצב יתר על המידה. אתה מסביר יתר על המידה. אתה אומר כן כשאתה לא אמור. אבל כשאתה מגבה את ההחלטות שלך בכוונה ובוטח באינסטינקטים שלך (גם כשאתה מפחד), הלקוחות שלך מתחילים לבטוח בך גם כן. ביטחון עצמי אינו עניין של להיות צודק. זה עניין של להיות מקורקע. אתה בונה אותו על ידי ביצוע העבודה הפנימית: למידה, ביטול למידה, שאילת שאלות, זיקוק. ואתה מראה זאת על ידי לקיחת אחריות על התפקיד שלך, כמדריך.
רק כשהתחלתי להקשיב לעומק, לעצב עם נרטיב ולהוביל בביטחון שקט, הדברים השתנו: הלקוחות הפסיקו לנהל את עצמם במיקרו-ניהול והתחילו לשתף פעולה העבודה שלי סוף סוף הרגישה כמו משהו התחלתי ליהנות מהתהליך שוב אם אתם רק מתחילים, או תקועים בשלב ה”למה זה לא עובד?”, אל תשאלו איזה גופן להשתמש אחר כך. שאלו שאלה טובה יותר. התחילו עם מה שחשוב ביותר: למי אתם מעצבים? איזה סיפור אתם עוזרים להם לספר? והאם אתם מאמינים במה שאתם יוצרים? הכלים הם משניים. הכישורים שמקדמים את הקריירה שלכם חיים מתחת לפני השטח.
